אנחנו רוצות לכתוב איזושהי מחשבה כללית על היונטויבים, אבל כבר בתחילת ההקלדה הצטרכנו להוציא את האצבעות להפסקה כדי לברר לעצמנו איך בכלל מתארים את הסוגה שאנחנו כותבות בה. פרקי ה"יונטויבים" מחורזים, עד כאן הכול מובן. אבל הם בוודאי אינם סיפורים – הלוא אין להם עלילה – ומצד שני הם גם אינם שירה: אמנם קשה לסמן את גבולות השירה, אבל די ברור שה"יונטויבים" חורגים מהם, בעיקר כי הם מכילים ומעוררים מעט רגש.
ולמרות זאת המחשבה הכללית הנ"ל דווקא מתייחסת לנושא הרגש ביונטויבים. רוששונה נע בין יום הולדת ליום דין, בין חגיגה לדאגה, בין שמחה לחרדה. החג שחל בא'—ב' בתשרי אינו יוצא דופן מבחינה זו שכן רוב חגי ישראל משדכים רגשות חיוביים לשליליים. קו האופי הזה אפילו משתקף בבדיחה שמזהה את הדפוס הקבוע בחגים: הרעים ניסו להרוג אותנו, אנחנו ניצחנו, בואו נאכל משהו. זאת ועוד, שידוך הרגשות מתפשט אל מעבר לחגים: בשמחת החתונה היהודית שוברים כוס לזכר החורבן, וכשמחדשים את הסיוד בבית מותירים קטע ללא חידוש – שוב, זכר לחורבן.
קשה להחליט אם הצמדת החיובי לשלילי מתארת את נפש האדם או מצביעה על הכיוון שהנפש צריכה להתפתח אליו, כלומר אם החגים מתארים מציאות רגשית מצויה או מכוונים למציאות רגשית רצויה, כלומר אם טוענים שהנפש הבריאה למעשה מאזנת בין החיובי לשלילי או טוענים שהנפש צריכה לאזן ביניהם כדי לשמור על בריאות. כך או אחרת, בריאות הנפש באמת עלולה להתערער כשנסחפים לאחד הקצוות.
בעקבות המחשבה על כפל הרגשות ביהדות ועל הקשר בינו לבין הבריאות, החלטנו לחדד את הכפילות בפרק על רוששונה ושידכנו לעונג מורא:
אוך זה עוינֶג – רוֹשֶשוֹנֶה
פעמיים שֶחֶיוֹנוּ
מָזְל־טוב למַיְשֶׂה־בְּרֶיְשֶס
בן כמעט אָלופים שֶיְשֶס
יום הולדת לבריאה,
שתהיה לנו בריאה
אוך זו מוירֶא – רוֹשֶשוֹנֶה
זמן לתשובֶה בכּווֹנֶה
עת להירֶר, חֶז'בְּם־נפש
יום הדין – מי במגיְפֶה
מי בַמים אש או סקילֶה
מי למִחְיֶה ומחילֶה
אבל מה נגיד על הסוגה שיונטויבים שייך אליה? בשלב מסוים נראה לנו נכון לומר שה"יונטויבים" מספקים פרזנטציה מחורזת. אחרי כן הבחנו שמבחינה זו הם דומים לשירי ילדים קלסיים: בשיר "לכבוד החנוכה" למשל ביאליק בעצם נותן לילדים פרזנטציה מחורזת על מנהגי החג מפני שהוא מתאר בחרוזים את האבא מדליק נרות, המורה מביא סביבון, האמא מטגנת לביבות והדוד מעניק פרוטה שחוקה בתור מעות חנוכה. ואז סוף סוף הבנו שאם כך, אפשר לומר שה"יוטויבים" הם שירי ילדים. מה רע?
ולמה בכלל התלבטנו בשאלת הסוגה? כי תכננו לפתוח את הרשימה במשפט "השיר על רוששונה הוביל אותנו למחשבה כללית על היוטויבים", וזיהינו איזושהי בעיה במונח "שיר". היינו צריכות לצאת לאיזשהו סיבוב כדי לפתור אותה.
זכר לחורבן, בית בשכונת נחלאות
