ויליאם סטייג, יוצר "שרק", החל לכתוב ספרי ילדים בגיל 61; עד אז הוא התרכז באיורים וקריקטורות. נחום גוטמן, דוקטור סוס, קרוקט ג'ונסון ומוריס סנדק גם כן כתבו לאחר קילומטראז' באיור או קריקטורה. אמנים בלתי רגילים אלה כאילו ציירו במסלולי חייהם חץ מהאיור לכתיבה.
אולם מובן שאפשר גם לצייר חץ מהכתיבה לאיור או להזיע בשני התחומים במקביל. אנטואן דה סנט-אכזופרי אייר את "הנסיך הקטן" לאחר הכתיבה ובלחץ המו"ל, ונראה שלאה גולדברג איירה את "המפוזר מכפר אז"ר" לאחר עיבודו-כתיבתו. סביר להניח שיוּ לופטינג אייר את "דוקטור דוליטל" במקביל לכתיבה, ולואיס קרול אייר את "אליס בארץ הפלאות" במקביל לכתיבה או לאחריה (ובכל אופן לפני ג'ון טנייל).
אמת, יכול להיות שהחץ מהאיור לכתיבה תופס נפח הולך וגדל, אולי בגלל קשרים למגמות עומק בתרבות בת זמננו. כנס "הפנקס" השמיני מכל מקום תמך ברושם זה: במושב "למה גם לאייר וגם לכתוב?" הקדים האיור את הכתיבה אצל כל הדוברים המעניינים, ולמעשה הוא מקדים אותה כבר בשאלת הכותרת. אולם מאחר שבעצמי איירתי לאחר הכתיבה, התעניינתי בשאלה ההפוכה: מדוע לכתוב וגם לאייר?
הנה כמה התחלות לתשובות, חלקן צפויות יותר מאחרות. נראה שהתשובה הצפויה ביותר קשורה לתקציב, מרכיב שצובר משקל רב כשמדובר בהוצאה עצמית (בעצמה מגמת עומק בתרבות בת זמננו): כשהכותב גם מאייר מותר לו להאריך את המשחק בארגז החול – המרחב לנסייה, טעייה ותהייה – מפני שהוא משחק על חשבונו. תשובה צפויה נוספת נוגעת לאפשרות לחסוך את המתיחות האופיינית לדו-שיח בין הכותבת למאיירת; אמנם אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה אך לעיתים הסכין עלולה להכריע את החברתה.
התשובות הבאות כנראה צפויות מעט פחות. כשמפתחים את הכתיבה והאיור יחד נוצרות הזדמנויות רבות לבחור אם למסור פרטים במילים או בתמונות, ואם התמונות יסכימו עם המילים או ימרדו בהן, ואלה הזדמנויות להפתעה, צחוק ומתח. יתר על כן, האיור דומה לכתיבה יותר מכפי שאולי נדמה – הלוא שניהם כרוכים באפיון דמויות ובפיתוח סצנות – ותשומת לב לשתי המלאכות יכולה לחדד ולעגל כל אחת מהן. לבסוף, הדידקטיות בכתיבה מצטמצמת כשחושבים איך היא תתאייר מכיוון שהדידקטיות נוטה למופשט והאיור מוחשי, דבר שהמונח illustration מתמיד להזכיר.
