כשאדם נעלם ביוון הקלסית אמרו עליו שהוא הפסיק להראות את פרצופו בחברה או מפני שמת או מפני שנעשה מלמד תינוקות. פלוטרכוס מספר כי לתפקיד המלמד מינו עבדים שלא יכלו להמשיך בעבודה גופנית עקב זקנה, מחלה או פציעה; את הפיקחים שבהם הפקידו על משק הבית, הספינות והמסחר, ואת אטומי המוח והשיכורים הפכו לפדגוגים ולמלמדי תינוקות.
המלמדים היהודים בדורות האחרונים – רב זישע, מגיבורי "עקשנטע", ועמיתיו – נחשבו לרוב לאנשים שנטרפה להם ספינת חייהם, ומלאכתם ודחקותם דיכאו את נפשם. הם הכשירו את עצמם לתפקיד תוך כדי תנועה, סבלו ממעמד ושכר נמוכים, דרו ברחובות מרופשים ולימדו בבתיהם העלובים:
אם חננך אלוהים באבירות לב סור אל אחד הבתים האבלים האלה, חתום חורי אפך מפני הרוח הרע הממלא את כל חלקי הבית, חפש אחר דלת נמוכה המביא למעון צר ולח ומצאת "חדר". ככלוב מלא עוף כן מלא ה"חדר" נערים.
על הגננות והמטפלות בישראל נכתב שיכולותיהן נמוכות, הן מתקבלות אוטומטית ללימודים ולעבודה, הכשרתן לוקה בחסר, ומעמדן ושכרן נמוכים מאוד.
זאת אומרת שאם קיימים הבדלי אפקטיביות בין החינוך היהודי והישראלי קשה לייחס זאת להבדלים בכישורי העובדים, שכרם ומעמדם, וסביר להניח שהפער נובע מהבדלים אחרים. בין החינוך היהודי לישראלי יש כמה הבדלים בולטים: ה"חדר" כלל כעשרה תלמידים, נמצא בבעלות המלמד ותכופות התנהל בביתו (כלומר ללא תשתיות פיזיות מיוחדות, דבר שאפשר רציפות חינוכית חרף נדודים תכופים); הורי התלמידים שילמו את שכר הלימוד ישירות למלמד ופיקחו בעצמם על איכות ההוראה שכן הילד נבחן מולם; המלמד ועמיתיו התחרו על תלמידים.
זאת אומרת שאם קיימים הבדלי אפקטיביות בין החינוך היהודי והישראלי מותר לייחס זאת לכך שה"חדר" דמה למשפחתון: עסק פרטי צנום ותחרותי בפיקוח ההורים, ללא תשתיות פיזיות מיוחדות, ו"בלי ועדים וגבאים...סדרנים ופרנסים וטיפולם ודאגתם".
ילדים יהודים לומדים תורה ב"חדר" בעיירה היהודית נובוגרוידק (כיום בבלארוס), 1930. המוזיאון היהודי, לונדון
המידע והציטוטים לקוחים מתוך (1) שרפשטיין, "החדר בחיי עמנו", ו-(2) ליפשיץ, "החדר". שני החיבורים מרתקים ונמצאים במרחק גיגול.
Comments