לא תחרוז במלרע ובמלעיל יחדיו

המילים "נהר" ו"טוהר" מתחרזות. "נהר" ו"טוהר" לעומת זאת אינן מתחרזות מפני ש"נהר" מלרעית ו"טוהר" מלעילית.


מאחר שהעברית מלרעית והיידיש מלעילית, לעיתים קרובות מילים משתי השפות אינן מתחרזות גם אם הן מסתיימות באותו צליל. "זישע" ו"משה" למשל אינן מתחרזות (אך "זישע" ו"ומוישה" בהחלט מתחרזות). פערי הטעמה אלה מציבים אתגר כאשר כותבים סיפורים כמו עקשנטע, כלומר סיפורים מחורזים שמשלבים את שתי השפות, מפני שממבט ראשון נראה כי הם מצמצמים את אפשרויות החריזה.


אולם ממבט שני מתברר כי פערי ההטעמה מזמינים פתרון מעניין (שאולי דווקא מרחיב את אפשרויות החריזה): מצמידים למילה מלרעית מילה שמעניקה לצירוף כולו תנופה מלעילית. אם להשתמש בדוגמה מתוך עקשנטע,


לחשוב בקור רוח: כיצד תחלץ היא [=תחלצי]

אותו מייאוש ותשים קץ לקרכצים


חריזה זו מגיעה לשכלול בלתי רגיל אצל מאיה ערד במקום אחר ועיר זרה: ערד חורזת למשל "קטקומבות" ו"מקום בו", ובאחד הבתים היא אף חורזת מילה אחת בשלוש – "אבוקדו" ו"כאן ליד הוא". למעשה החריזה בכלל מגיעה בספר לשכלול בלתי רגיל, כדאי לצלול לתוכו לקראת פרויקט חריזה.