חלפה שנה (ומשהו) מאז שפרסמנו רשימה – אמנם תובנה מצברחת, אבל חרף המסקנה שטבעי לגזור ממנה, אנחנו דווקא עובדות. שני פרויקטים יֵצאו מן הבוידעם בשנים הקרובות. האיטי ביניהם מחטט בשתי נפשות, דקורטור שחומק לו חריץ אינסטלטור ואגרנית שמאַטעס שמתמכרת למעשיותיו (הדמויות האלה מתרוצצות בעמוד הבית מהרגע שעלינו לאוויר). הפרויקט האיטי קצת פחות חוגג את חגי ישראל ונקרא "יוֹנְטוֹיבִים" (במלעיל), פשוט כי זו דרך היידיש להגות "ימים טובים" ולציין את החגים היהודיים.
הכותרת "יונטויבים" מדגימה את עיקרי התופעה הלשונית שהיא מתנוססת מעליה: הרכיב העברי-ארמי ביידיש, לוֹשְן קוֹידֶש, נבדל מהעברית המודרנית מבחינת ההגייה וההטעמה. ההבדלים הנוספים בין לושן קוידש לעברית המודרנית כוללים בין השאר את (1) צורת הריבוי, למשל שבתים (שָבוֹסים) לעומת שבתות; (2) המין, למשל "רגע" אינה בלשון זכר אלא בלשון נקבה; ו-(3) המשמעות, למשל "אפשר" פירושו אולי.
לושן קוידש נוכחת ביידיש במיוחד בתחום הדת היהודית, וזאת אומרת שאפשר לכתוב על חגי ישראל בעזרת הרבה יידיש ועדיין לפנות לדוברי עברית – הם יבינו. זו בהחלט אַ גרויסע מציאֶה בשביל כותבות שרוצות ליידש קצת ולכן הקימו הוצאה מן הבוידעם.
אולם בניגוד לרושם שהפסקה הקודמת כנראה יוצרת, המציאֶה הנ"ל לא שימשה נקודת מוצא לפרויקט החגים, והוא דווקא התפתח מאיזשהו מיאוס: התעייפנו מאוד מספרות ילדים פסיכו-דידקטית, אותו גוף יצירה שנועד לעזור למשפחות צעירות להתמודד (עם גמילה מחיתולים, אח חדש, העובדה שלחלק מהילדים יש שני אבות, וכולי וכולי). העייפות מצידה שלחה אותנו למרעננת הרשמית שלנו, היידיש, רק כדי להבין שוב דבר שכבר הבנו: בדומה לספרות הילדים העברית כשעוד הייתה ילדה, ספרות הילדים ביידיש חוגגת את חגי ישראל – כותבת כרטיסי ברכה לראש השנה, מכינה קישוטים לסוכה, מדליקה נרות חנוכה, תופרת תחפושות לפורים, משחקת באגוזים בפסח, ומביאה לגן טנא בשבועות. בדרך הזו הגענו ליונטויבים.
"יונטויבים" מחקה את אחותו הבכורה עקשנטע ומקפיד כמוה על משקל וחריזה, ולכן הצטיידנו במילון חרוזים ביידיש. אנחנו חוגגות.
コメント